החדש והרע, גלריה לאמנות עכשווית של כתב העת מעין, פעלה ברחוב הרכבת 12, ליד בניין המשטרה ומול בית המכס, בין מאי לדצמבר 2007. מבנה הגלריה שהיה בעבר חנות צינורות השקייה, היה מחולק לקומת כניסה מרובת מדפים ולקומה שניה (גלריה) שנחה על המדפים ככלונסאות, אבל מרכז ההתרחשות היה חלון הראווה. משך חצי שנה העלתה הגלריה שמונה תערוכות יחיד ראשונות לאמנים צעירים שנצפו על ידי עוברים ושבים לאורך כל שעות היום. שמונה התערוכות לפי סדר הצגתן: נמרוד קמר "נמרוד קמר מואשם בהסתה"; נועה צאושו "בג'ינס"; אפרת קדם "נדל"ן"; Know Hope "just because you are listening (dedications to anyone who misses anything)" ; ענבל שטראוס "תופי אהבה ישנים בלילה"; אורן בן מורה "דב פנדה"; עדן בנט "עדן"; פומיו סקוראי וערן נוה "רישומים". הגלריה הוקמה ופעלה על ידי אלון קסטיאל, נמרוד קמר, מעין שטראוס, רועי ארד ויהושע סימון.
החדש והרע היתה גלריה לא מסחרית במובן זה שלא נמכרה דרכה אפילו יצירה אחת והמארגנים לא שוחחו ולו עם קונה אחד במהלך שמונה התערוכות שהוצגו בה. הגלריה היתה ניסוי כפול – גם למארגנים וגם לאמנים המציגים. בתחילה, שיטת העבודה היתה קרובה לזו של גלריות רגילות: בתערוכה הראשונה ישבנו עם האמן, חשבנו על קונספט, התווכחנו, קבענו איפה יוצבו העבודות ואיך ייתלו. לאורך העבודה החלפנו תפקידים כאוצרים, מנהלים, מפיקים, מממנים, מנקים, מארגני מסיבות ומשכפלי מפתחות. לאט לאט העבודה שלנו הסתכמה בבחירת האמן, פגישת היכרות שבה אנחנו מספרים על עצמנו או משוחחים על ענייני דיומא, ונתינת מפתח לאמן שיתלה ויציב את עבודותיו ככל אשר ייבחר.
סביבת הגלריה היתה משמעותית מאוד מבחינת התערוכות שהוצגו בה. הצמידות המוזרה למשטרה השפיעה מאוד על התערוכה של נמרוד קמר, שלמעשה כללה ברובה מסמכים משטרתיים של החקירה שלו על הסתה לרצח שרון, ביבי וקצב, ועל העבודה של אורן בן מורה, שבין השאר הציגה בחלון ציור של אביגדור ליברמן, השריף של ישראל, באוקראינה.
השוטרים והשוטרות הגיעו מדי פעם לתערוכות והתגלו כשכנים סימפטיים. הם רק ביקשו שנחליש את המוזיקה בפתיחות כדי שהעצורים יוכלו לישון. הסמיכות למתחם המעצבים הצעירים החדש בגן החשמל היוותה מוטיב מרכזי ב"בג'ינס", התערוכה של נועה צאושו, שהציגה בין היתר קלמר ג'ינס צנוע בחלון הראווה של הגלריה, והשפיעה על מטאטא-מטריית קוקטייל של עדן בנט, שהציג את הצד הפוליטי של היופי. האכלוס מחדש של איזור שכונת החשמל היה משמעותי גם בתערוכה "נדל"ן" של אפרת קדם.
מעבר לטענות על אתיקה ואסתטיקה, או יחסי חלל אובייקט וכו', מעבר למחווה הפוליטית של הגלריה שקשורה להתנגדות למודלים המסחריים, ל"אמנות של המוחלש" ול"פוליטיקה של הפצע", נשכח אלמנט חשוב מאוד בהקשר של תרבות ואמנות - הכֵיף. מטרתה המוצהרת של החדש והרע היתה לזרוע כיף במי שהגיעו לבקר בה ובאמנים שהציגו בה .מבחינת לכלוך, הגלריה שלנו הזכירה מאוד סטודיו של אמן (שמלכלך את הסטודיו שלו), דבר ששמר על טריות וראשוניות העבודות מהסטודיו. אם לדמות את העניין לארכיאולוגיה, זה כמו להשאיר את המוצגים במקום ולא לשים אותם בחלל סטרילי.

בגלריות רבות, תערוכות נקבעות כשנה וחצי מראש. אורך תור האמנים הוא חלק מהיוקרה של הגלריה. כשהתערוכה מגיעה, שכחת מה היה הרעיון הראשוני שלך. אתה כבר בתקופה אחרת, עם צבע שיער אחר, נמאס לך כבר מהרעיון שהתבשלת איתו שנה וחצי - זמן עצום במובנים של תל אביב היום. תערוכה בגלריה מסחרית מתרחשת מדי חמישה שבועות. בחדש והרע השתדלנו לדחוס כמה שיותר תערוכות, ממש כל שלושה שבועות או אפילו חמישה ימים. לפעמים נפגשנו עם אמנית ביום שני וקבענו תערוכה לאותו שבוע ביום שבת.
מעבר לשמועות על שוק אמנות בועט ופורץ, בהיעדר ביקורת בעלת ערך, מערכת היידוע והעידכון היא מערכת המשמוע היחידה היום בשדה האמנות המקומי – הפריוויואים ומדורי הצילום במדריכי העיתונות היומית ובמוספי סוף השבוע, מהווים מידוף, סיווג, ואף תיעוד היסטורי (לעיתים יחידי), של תערוכות, אירועים ויצירות. החדש והרע ביקשה לעקוף את שומרי סף אלה וליצור קשר ישיר יותר עם הצופים. לזכותנו יאמר שרק שלוש תערוכות מהגלריה תועדו בעיתונים (אף לא אחת בהזמנתנו ואף לא אחת במדורי האמנות וביקורת האמנות).
העובדה שלא נדרשנו ליצור קשר עם עיתונים מבעוד מועד, אפשרה לכולם לשנות את דעתם ולהחליט מה מתאים ורצוי להציג, גם כמה שעות לפני הפתיחה. מבקרים מחליטים פעמים רבות שגלריה מסוימת או תערוכה מסויימת לא עברה את הסף לביקורת. אנחנו החלטנו שאין מבקר שמעניין לנו להיות מבוקרים על ידו. או במלים אחרות, שהמהפכה לא תפורסם בהארץ.
בדומה למסיבות, בנוסף לפלאיירים שחולקו ברחבי העיר, הגיעו רוב המוזמנים לפתיחת התערוכות בעקבות SMS ויראלי. בסך הכול, ההבדל בין מסיבה ובין תערוכה לא גדול: בשניהם מדובר על תשתית של אמנות - אמנות פלסטית או מוזיקה, אבל גם באירוע חברתי. פעמים רבות ניתן ליהנות מתערוכה ולוּ בזכות הקהל שמגיע אליה. כמו מסיבות, גם תערוכות ניתן לאפיין לפי רקידוּתן. עבודות האמנות אינן חשובות בהכרח מהאנשים שמגיעים לתערוכה, שכן התערוכות נצפות על ידי קהל בסופו של דבר. להפך, אם אתה מתייחס לאנשים שיגיעו כנתון מרכזי, חזקה על העבודות שיהיו טובות יותר .
אומרים על פאבים שהם שכונתיים, אפשר להגיד על גלריה החדש והרע שהיתה גלריה שכונתית. והיה מותר לעשן בה.

יהושע סימון, רועי ארד, מעין שטראוס, נמרוד קמר, אלון קסטיאל.