א.
לאחר שנתיים של עבודה אנחנו גאים להגיש את הגיליון הראשון של מעין, כתב עת לספרות, שירה, אמנות ורעיונות. מטרת כתב העת להציג לקהל טעימה מפרי עטם של חברי החבורה הספרותית והאמנותית שלנו - חלק ניכר מהמשתתפים הינם כותבים ואמנים שנטלו חלק באירועים שהפיקה האקדמיה החופשית. מבחינה זו מעין הוא לא כתב עת, אלא ביטאון.
עם אחד
ליד המשרדים של עם אחד בהוד השרון בתחנה המרכזית
אוויר יוצא מהפה אדים
האוטובוסים משפריצים שלוליות על המכנסיים של הפועלים.
העננים סגולים
הקב"ה! כמעט.....כמעט.....
חגי והחבורה הגיעו עם אוטו חדש
ועם בחורות חדש.
איבראהים. בסאם! אני כל כך מצטער שברחנו ללילה, בלי ששאלנו מה יש לך מתחת לסוודר
("החירות להצהיר כי אני אדם חולה [...] החירות למות ללא דיאגנוזה" – איוואן איליץ')
1.
מיטה זוגית כרית אחת
לפני שבועים ביקשתי מאמא שלי
שתביא לי עוד כרית
2.
הקריין ברדיו מקריא את החדשות
היה פיגוע בנתניה
יש לו סוכריה בפה
מרגישים את זה בבליעת הרוק
בח' ובר'
3.
רואה בטלויזיה
דיווחים על הפיגוע בחיפה
אוכלת
מצה עם שוקולד
4.
הפרחים שאני מצלמת
תמיד יוצאים
עצובים
1.
נעל נקטמה בדיוק חתיכי
הגעתי למסקנה שאתה
בדיוק בשבילי
אתה בן זונה מרעב
ללחם רטוב בחלב
אתה מסלסל אוירה
2.
רוח רכה
מנחשת רוחך מעלה
אמר בבקשה: כסיני בשמיכה
האכילי אותי בזנבות שועלים
אני מת מפרוה
את
כה
הו כה
נבונה
3.
לכל עין יש ראש שמחזיק אותה ביד
אבל לי אין כמדומה את
מה שדרוש
כדי שאכל למצמץ
עברית: דן דאור
העריק
נשיא נכבד מאד
כותב לך אגרת
שתהיה לך מזכרת
אולי תקרא בה עוד.
קבלתי צו אישי
זמון למשימה
לצאת למלחמה
בערב יום שלישי.
נשיא נכבד מאד
לא באתי לעולם
לרצח בני-אדם
תודה על הכבוד.
אני לא בחור מבריק
ולא חצוף מדי
החלטתי ודי
הולך להיות עריק.
אל: השר לביטחון פנים
8.7.99
פרופ' שלמה בן-עמי
"אם אדם/ אם/ אדם/ חצה את גן העדן בחלום/ וקיבל פרח שיוכיח את מסעו/ וכשהוא מתעורר/ הוא מוצא את הפרח בידו/ מה יש לומר/ אני הייתי האיש".
בורחס.
1.
כשאני משוחח
זה לא דיאלוג
זאת מסיבת עתונאים
2.
נעים מאד,
אני הישראלי המוביל
3.
פרחח כסוף שער לועג לקוקסינל
(על פינת הרחובות שינקין וקינג ג'ורג')
הגורל-
שניהם לקוחותיה
של רשת מספרות/עיצוב שער
אחת.
4.
יקירתי,
לכשנפסע אל הקניון
ונעצר אל מול חלון הראוה
לא עליך אסתכל
(גם לא על הסחורה הנפלאה)
זה קרה כשגרתי באריאל. איזה מקום איום זה ונורא. כמו לחיות בסיביר או ביער פולני. אבל זה גם מעורר משום מה נוסטלגיה נעימה שבטח קורית לכל אחד כשהוא נזכר בילדות שלו.